המחקר רב-מרכזי, לא נחות, פאזה 3 שבו חולים עם NSCLC בשלבים קליניים כ-T1aN0 (גודל גידול, ≤2 ס"מ) חולקו באופן רנדומלי לעבור כריתה תת-לוברית או כריתה לוברית לאחר אישור תוך-ניתוחי של מחלה ללא בלוטות נגועות.
עוד בעניין דומה
PEP היה DFS - הישרדות ללא מחלה, שהוגדרה כזמן שבין רנדומיזציה לבין הישנות המחלה או מוות מכל סיבה שהיא. SEP היו OS - הישרדות כללית, הישנות מקומית ומערכתית ותפקודי ריאות.
תוצאות: מיוני 2007 ועד מרץ 2017, 697 חולים הוקצו לעבור כריתה תת-לוברית (340 חולים) או כריתה לוברית (357 חולים). לאחר מעקב חציוני של 7 שנים, כריתה תת-לוברית לא הייתה נחותה מכריתה לובארית ל-DFS הישרדות ללא מחלה (HR להישנות המחלה או מוות, 1.01; CIי90%, 0.83 עד 1.24). בנוסף, OS ההישרדות הכוללת לאחר כריתה תת-לוברית הייתה דומה לזו שלאחר כריתה לוברית (יחס סיכון למוות, 0.95; CI 95%, 0.72 עד 1.26). DFS - ההישרדות ללא מחלה ל-5 שנים הייתה 63.6% (95% CI,י57.9 עד 68.8) לאחר כריתה תת-לוברית ו-64.1% (95% CI,י58.5 עד 69.0) לאחר כריתה לוברית. OS - ההישרדות הכוללת של 5 שנים הייתה 80.3% (95% CI,י75.5 עד 84.3) לאחר כריתה תת לוברית ו-78.9% (95% CI,י74.1 עד 82.9) לאחר כריתה לוברית. לא נראה הבדל מהותי בין שתי הקבוצות בשכיחות של הישנות מקומית או מרוחקת.
לגבי תפקוד ריאתי: ב-6 חודשים לאחר הניתוח, נמדד הבדל בין קבוצות של 2% ב-FEV1 בשנייה אחת, היה יותר גבוה בקבוצת שעברה כריתה התת-לוברית.
מסקנות: בחולים עם NSCLC היקפי עם גודל גידול של 2 ס"מ או פחות ומחלה ללא בלוטות ההילרית והמדיסטינלית, הכריתה תת-לוברית הייתה non inferior מכריתת אונה ביחס להישרדות ללא מחלה-DFS.יOS ההישרדות הכללית הייתה דומה בשני קבוצות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות